גירושין עקב בגידה

גירושין בבית הדין הרבני בעקבות בגידה של האישה

בית הדין הרבני בוחן את התיקים המגיעים אליו ומחליט על חיוב הכתובה או חיוב הגט לפי רשימה של עילות גירושין שאחת מהן היא בגידה.

בשנים האחרונות היו מספר פסקי דין של בית הדין הרבני בהם נקבעה חלוקת רכוש בגירושין עקב בגידה של האישה שהיתה שיווינית ומקפחת:

באחד מאותם מקרים, בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים מנע מאישה שבגדה את הזכויות הסוציאליות שצבר בעלה ואף קנס אותה. האישה  ערערה לבג"ץ תוכן אמין
מרכז צדק לנשים
בג"ץ 8928/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים

מעבר למקור שקבע כי גם אחד הצדדים אשם יחיד בפירוק הנישואין, אין בכך למנוע ממנו את זכויות הקניין שרכש במהלך הנישואין, שכן אין משמעות לאשם בקביעת חלוקת הרכוש בגירושים.

בגצ הבוגדת: חלוקת רכוש מקפחת לאישה בוגדת בבית הדין הרבני

אחד המקרים המפורסמים ביותר בהם בית הדין הרבני הפעיל סנקציות בחלוקת הרכוש כנגד אישה בוגדת זכה לכינוי "בג"צ הבוגדת". תוכן אמין
החלטות בית המשפט העליון
בג"ץ 4602/13, פלונית נגד בית הדין הרבני בחיפה הידוע גם בתור בג"ץ 9780/17 או דנג"צ 8537/18

מעבר למקור במרכזה נמצאים בני זוג שהיו נשואים 31 שנים והביאו יחד לעולם 3 ילדים. הם התגוררו בדירה שנבנתה בעסקת קומבינציה על מגרש שהבעל ירש לפני נישואיו, ובה התגוררו למעלה מ-20 שנה כזוג נשוי. בשנת 2013 הגיש הבעל תביעת גירושין חד צדדית לבית הדין הרבני וטען כי אישתו בוגדת בו ונואפת עם גבר אחר, אינה מקיימת איתו יחסי אישות ואין להם חיי זוגיות תקינים ולכן הוא מעוניין להתגרש. למרות שהתנגדה לגירושין בתחילה, האישה הסכימה בסופו של דבר להליך גירושין בהסכמה.

חלוקת הרכוש נידונה בבית הדין הרבני, בו נקבע כי דירת המגורים נותרה בתור המחלוקת העיקרית בין הצדדים, שכן היא לא נחשבה לנכס משותף, אך העובדה שבמשך רוב חיי הנישואין שניהם התגוררו בה, שיפצו אותה והשקיעו בה, היתה מקנה לאישה חלק בה כמקובל בבית המשפט לענייני משפחה לפי הלכת השיתוף.

הבעל ערער על כך לבית הדין הרבני הגדול שהשתמש בתקדים מפסק דין של בית המשפט המחוזי בו נטען כי קשה לייחס כוונת שיתוף עם בן זוג בנכס כשבן הזוג האחר בוגד וגזרו על בסיס חוק המתנות המאפשר לחזור מהתחייבות למתן מתנה בשל התנהגות מחפירה את זכותו של הבעל לשנות את דעתו.

ב-2018 האישה עתרה לבג"ץ בטענה שהדיון בבגידתה היה חריגה מסמכות, אך עתירתה נדחתה. ביוני 2021 התקיים דיון נוסף בהרכב מורחב בהוראת נשיאת ביהמ"ש העליון בפסק דין זה, שהתייחס לשאלה האם בגידה היא עילה לשיתופיות מוחלשת ולשלילת חזקה בנכס משותף? בדיון התהפכה ההכרעה בהחלטה, ונקבע כי העדר נאמנות מינית אינה מהווה סיבה לאיבוד זכויות ברכוש.

פגיעה בחלוקת הרכוש לאישה לאחר הוכחת בגידה ע"י בית הדין הרבני

במקרה אחר, הגיעו לבית הדין הרבני בני זוג שהיו נשואים 23 שנים והביאו לעולם 4 ילדים. לבני הזוג היתה דירה שנרכשה לאחר הנישואין ונרשמה על שם שני בני הזוג. הבעל טען בגירושין כי אישתו מורדת ובוגדת, ובית הדין הרבני קבע כי בשל כך האישה הפסידה את חלקה בדירה.

האישה ערערה לבית הדין הרבני הגדול וטענה שמחצית הדירה רשומה על שמה בטאבו. הבעל הראה שאביו שלם את רוב הסכום עבור הדירה כמתנה עבורם. בית הדין הרבני הגבוה קבע כי על האישה המורדת להחזיר את המתנות שניתנו לה על ידי הבעל ומשפחתו, ולכן רוב הזכויות בדירה שייכות לבעל והיא זכאית ל-16.95% בלבד מהזכויות בדירה. האישה הגישה עתירה לבג"ץ על החלטה זו, אך בשל הסמיכות לפרסום בגצ הבוגדת הוחלט להחזיר את הדיון לבית הדין הרבני הגדול בהרכב מוגדל.   

בשנת 2019 בית הדין הרבני הגבוה הוציא פסק דין מדאיג במיוחד תוכן אמין
פסקדין
תיק רבני 992261-3, פלונית נ' פלוני – חלוקת רכוש בנסיבות של 'שיתופיות מוחלשת' בשל בגידת סתר מתמשכת

מעבר למקור כלפי אישה בוגדת. בני הזוג היו נשואים למעלה מ-40 שנים. בשנת 2002 האישה החלה לנהל מערכות יחסים אינטימיות מחוץ לנישואין ללא ידיעת בעלה.

כאשר הוא גילה על כך, הוא הגיש תביעה לגירושין ודרש כי מועד הקרע ייקבע לפי המועד בו אשתו החלה לנהל רומן מחוץ לנישואים, כיוון שלו היה יודע על כך בזמן אמת, היה מגיש תביעת גירושין עקב בגידה בו במקום. הוא גם טען שהסתרת הקשרים שלה כפו עליו שיתופיות רכושית איתה, וכי מרגע שנודע לו על הבגידה אין בכוונתו לשתף עם אשתו את נכסיו. בית הדין הרבני לא יכול היה להתעלם מכך שבמשך שנים רבות בני הזוג ניהלו משק בית משותף, והאשה היתה אחראית על הטיפול בבית ובילדים, ולכן לא יכלו לשלול את חלקה בזכויות.

הם קבעו כי עד ליום הבגידה איזון הנכסים בין בני הזוג יהיה שיוויוני לפי חוק יחסי ממון, והחל מאותה נקודה הנחשבת בתור מועד הקרע, תהיה בין הזוג שיתופיות מוחלשת הקובעת חלוקת נכסים לפי יחס של 80% לבעל ו-20% לאישה. במקרה זה בית הדין הרבני התחשב בעובדה כי הבגידה התקיימה לאורך שנים וכי ייתכן ויש בכך לשנות את מועד הקרע בין בני הזוג.

האם מקרים אלו מעידים על מה שצפוי לבוגדים בבית הדין הרבני?

על אף חומרתם של מקרים אלו הם לא מהווים מדגם מייצג של פסיקות חלוקת רכוש בבית הדין הרבני, אלא מקרי קיצון. ככלל, בית הדין הרבני מעדיף שלא לעסוק בנושאים רכושיים כאשר מדובר בתיקים מורכבים (למשל בגירושי הייטק), כיוון שהוא מכיר בחסרון שלו בתחומים אלו.
קראו: מתי להמנע מניהול תיק גירושין ברבנות? >>

 לאורך השנים התפרסמו מקרים בהם בית הדין הרבני החמיר עם אישה בוגדת וקפח את זכויותיה בחלוקת הרכוש בגירושין, אך מקרים אלו לא מהווים את הכלל אלא את היוצא מן הכלל בפסיקות בית הדין הרבני.